 
|
|
יום רביעי, ה-3 במרץ, 2010
הספד לאהובה דגוֹן, חברה אהוּבה. אהובה, הכרנו לפני כ-8 שנים, עת התחלנו ללמוד יחד ציור אצל ראובן. אָת, רינה, ורדה, אני ועוד תלמידים שהצטרפו. מאז ועד היום, אנחנו מתראים פעם בשבוע, 'הקבוצה של יום רביעי בערב', כמו היום, בו אנו נפגשים בפעם האחרונה. מה שהתחיל כשעורי ציור מוּבְנים, הפכנו יחד במהרה לארוע חברתי שבועי, עולם קטן ופרטי, כמעט למוזמנים בלבד, שתמיד החל בסעודה מסורתית ונמשך בעבודה ובמאבק ליצירה. מהשיעור הראשון היה ברור לראובן ולנו שאת תלמידה ואדם מיוחד מאוד. אישה קטנה – גדוֹלה. מבקרת חריפה, שאינה חסה על המאזין ומטיחה בו – את האמת, והאמת מאהבה, אהובה. והאמת, שכבר מהשעור השני כולנו, ותיקים כחדשים, למדנו לאהוב ולצפות לדברייך הישירים, הכנים, הנבונים. והגדוּלה שלך היא שביקשת שנשיב לך באותה מידה של כנות וישירות לגבי ציורייך, ושידעת איך לקבל. בעולם הקטן שלנו, הקבלה אחד הדברים שקשה באמת להשיג. וכעת בלעדייך, השעורים אינם כבר כפי שהיו. היית תלמידה יוזמת, ידענית ובקיאה בכל מה שלמדנו, עושה הכל, ומהר, וברצינות וביסודיות – תכונה שאפיינה אותך, כך ידענו, גם בהשגייך מיחוץ לסטודיו. בתוך הסטודיו נאבקנו יחד ליצור, אך בחיים האמיתיים, כך התברר לנו רק לאחר שנים של הכרות, ניהלת במקביל מלחמה עיקשת וארוכה במחלה, שהכניעה אותך לבסוף. אך בתוך הסטודיו, אהובה, המאבק שלך בציור, הסתיים בניצחון. ציורייך האחרונים, הגדולים, המורכבים, העשירים, שזורמים לכל כיוון – 'עולם המים' - משקפים את עולמך האמיתי והשלם: אשה קטנה - ויוצרת גדולה, שאינה מביטה לאחור וממצה את עושר החיים עד תום. היה קל מאוד לראובן ולנו למלא את בקשתך ולתלות את כל ציורייך האחרונים בקריית הממשלה, שם הם ניצבים בגאון, ואלפי אנשים, בין אם מודעים לכך, ובין אם לאו, סופגים מרוח היצירה שלך. השארת חברים אוהבים אהובה, וכל יום רביעי, כך אני יודע, כולנו נגניב מבט, או נחלוף בסמוך, למקומך הקבוע, שהוא קבוע גם בליבנו, ונזכור אותך תמיד. דני לוי אהובה את היית חברה ניפלאה למשך כל השיעורים בסטודיו שהיינו ביחד אני באופן אישי מאוד שמחתי להכיר אותך גם אם לא לעומק..תמיד הרגשתי שאת חברה מיוחדת שהיית עם כולנו אזכור אותך תמיד בלב ובציורייך המקסימים כמו כישרונך המיוחד. תמיד תישארי בליבי לנצח ואזכור כל תקופה שלנו ביחד בשיעורים מציירים ביחד. אליס פלדמן אהובה, הכרתי אותך רק בשנה האחרונה אצל ראובן בימי רביעי בערב. למדתי עליך יותר לצערי רק בימיך האחרונים ואחרי שהלכת מאיתנו - ועכשיו נותרה תחושת החמצה. ישראל רוט הזכרון הראשון שיש לי מאהובה הוא משעור שבו ראובן ביקש מהתלמידים להציג את אשר היספיקו לצייר במהלך הלימוד. אני בקושי הספקתי לתכנן ולהתחיל עבודה אחת, אהובה הפתיעה בחמש עבודות גמורות. היתה לאהובה נוכחות חזקה כשנעדרה מיד הרגשנו בחסרונה. אהובה ניהלה את חייה באומץ מעורר כבוד והערצה. היא התמקדה בהנאות שיכלה עדין להפיק מחייה ותיכננה כל פרט ופרט מהזמן שנותר. זמן קצר לפני פטירתה נתנה לי אהובה מסגרות של תמונות שהיו בידיה ואמרה לי "רינה את היחידה מבינינו שמציירת בקטן, מסגרות אלו בשבילך." הודתי לה ולא ידעתי ... מסגרות אלו קבלו משמעות מיוחדת בשבילי ואנצור אותן תמיד. רנה פיינברג ותיקת סדנת ראובן תשרי קבוצת יום רביעי בערב רנה פיינברג |
|
להוספת פוסט לזכר אהובה, לחצו כאן
ציור: אליס פלדמן